פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי נצרת לשאלה כיצד יש להתייחס להוראות צוואה המורישה זכויות בנחלה חקלאית בהסכם משולש?

האם היורש על פי צוואה של נחלה חקלאית בהסכם משולש צריך לפצות את היורשים האחרים?

דרכי הורשת  משק חקלאי במושב, הינה מהסוגיות המשפטיות המורכבות הקיימות בדין הישראלי היא אינה נהירה דיה לציבור הרחב ולעורכי הדין וגם בתי המשפט מתחבטים בסוגיה זו רבות כשזו מגיעה לפתחם והם נדרשים להכריע בה. איזה הסכם חל? ומה גובר על מה? הוראות חוק הירושה? הוראות הצוואה? הוראות הסכם החכירה? או מינוי בן ממשיך?

קיים שוני מהותי בין נוסח הסכמי החכירה והסכמי המשבצת השונים הקיימים במושבים (הסכם חכירה ישיר, הסכם משולש, הסכם דו צדדי), וזכויותיהם ומעמדם של בעלי המשק ואפשרויות ההורשה, הנם בהתאם להסכם החל בכל משק חקלאי. בחלק מהסכמי המשבצת, מוגדרת הנחלה כנכס שאינו חלק מנכסי העיזבון של המוריש שהנו בר רשות ושאינו מאפשר להורות בצוואה מה יעשה בנחלה לאחר פטירת ההורים.

בשאלה זו עסק פסק דין חדש ותקדימי שניתן לאחרונה ביום 20.07.2017 בבית המשפט המחוזי לערעורים בנצרת בערעור שהוגש  על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה, אשר התייחס לנחלה  שהזכויות בה בהתאם להסכם משולש, אגודה, סוכנות מינהל. 

הזכויות בנחלה היו רשומות ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על שמו של האב ואשתו, האב ערך ביום 01.01.81 צוואה ובה כתב שהוא מוריש את כל זכויותיו בנחלה לבת זוגו כזוכה ראשונה ולאחר פטירתה יעברו הזכויות לבתם,  לאחר פטירתו של האב המנוח ניתן תוקף לצוואתו ע"י בית המשפט .

יצוין, כי אשתו של המנוח נמנעה מלערוך צוואה, ולאחר שגם היא נפטרה, הבת החלה להחזיק בנחלה ולהתגורר בבית הבנוי על הנחלה וגם מכסות הביצים שעמדו לרשות המשק נרשמו על שמה ברשויות.

לבת ארבעה ילדים .

במשך 20 שנה לא רשמה הבת ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על שמה את הזכויות במשק . 

הבת ערכה צוואה ביום 02.12.07 ובה היא ציוותה את כל רכושה, לרבות זכויותיה העכשוויות והעתידיות במשק אותו קיבלה בירושה מאביה לנכדה.

כחודשיים טרם פטירתה פנתה הבת בבקשה לרשום את המשק על שמה, אולם רישום זה לא הושלם טרם פטירתה.

הבת הלכה לבית עולמה ביום 20.02.08 וביום 21.01.2009 ניתן צו לקיום הצוואה על ידי רשמת לענייני ירושה.

ילדיה של הבת הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבית המשפט לענייני משפחה בה הם עתרו לסעד הצהרתי לפיו מי מהם ו/או מטעמם הינו ה"בן ממשיך" במשק, תביעה זו נמחקה מאחר וילדיה של הבת הנם בעלי זכויות במשק חקלאי ובהתאם לנהלי מינהל מקרקעי ישראל  לא ניתן לרשום שני משקים על שם מי שהינו כבר בעל זכויות במשק חקלאי .

ביום 29.07.2012 הגישו ילדיה של הבת (המנוחה) תביעה חדשה אליה צירפו גם נכד אחר בנו של אחד מילדיה של המנוחה וביקשו כי בית המשפט יצהיר כי במשק לא מונה "בן ממשיך" וכי הזכויות במשק אינן בנות הורשה וכי העברת הזכויות יכולה להתבצע רק בדרך שנקבעה בהסכם המשולש, ומשכך הם עתרו להצהיר כי יש לצוות להעביר את כל הזכויות במשק בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה הכוללים גם את מכסות הייצור במשק לרבות מכסת הביצים שלטענתם מהווה חלק בלתי נפרד מהמשק.

בנוסף עתרו וביקשו  ילדיה של המנוחה להורות כי נכד אחר הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק כהגדרתו בסעיף 114 לחוק הירושה והוא גם זה שמוכן לפצות את שאר היורשים,  מאחר והנכד ולו ציוותה המנוחה את המשק אינו מסוגל ואינו יכול לקיים את המשק והוא גם הצהיר כי אינו מוכן לפצות את היורשים האחרים .

הנתבע שהנו הנכד יוצג ע"י משרדנו, להגנתו טען הנכד בפני בית המשפט לענייני משפחה כי נס ליחם של הפסיקות שלא ניתן להוריש משק חקלאי  המוגדר בהסכם משולש באמצעות צוואה והוסיף כי הוא אינו צריך לפצות את היורשים האחרים ויש לכבד את רצון המת שציווה בצוואה את רצונו. 

בין היתר גם טען הנכד כי בשנים האחרונות חלה התפתחות בנושא הורשת משקים חקלאיים, והפנה את בית המשפט לסעיף 2 לחוק הירושה, אשר הגדיר את המונח "יורש" לאו דווקא כיורשים על פי דין, אלא גם כיורשים על פי צוואה וכי את הביטוי "יורש" שבסעיף 114 לחוק הירושה יש לפרש בהתאם לסעיף 2 לחוק הירושה ובמקום בו נקבע יורש יחיד באמצעות הצוואה אין היורשים האחרים נכנסים עוד להגדרת יורשים של המשק אשר זכאים לפיצויים מכוח סעיף 114 לחוק הירושה.

לאחר הליך ארוך שנמשך כ-שמונה וחצי  שנים פסק בבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה, ביום 01.01.2017 כי הנכד לו ציותה המנוחה את המשק הנו היורש של המשק ושל אמצעי הייצור של המשק לרבות מכסות הביצים אותם הוא קיבל בירושה, על פי סעיף 114 לחוק הירושה וכי ילדיה של המנוחה אינם זכאים לחלק כלשהו מהזכויות שהיו למנוחה במשק.

על פסק דין זה של  בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה הגישו  ילדי המנוחה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. 

בעתירת המערערים לבית המשפט המחוזי הם טענו כי בית המשפט לענייני משפחה שגה משהוא קבע כי הנכד לו ציוותה המנוחה בצוואה את המשק הנו הבן שיקבל את המשק ואת מכסת הביצים וללא שהוא צריך לפצות את היורשים האחרים מאחר ולטענתם מקום בו קבע ההסכם המשולש כי המשק אינו חלק מעיזבונה של המנוחה והעברת הזכויות בו הנה בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה אין עוד רלוונטיות לצוואת המנוחה בעניין, שכן הזכויות במשק עוברות על פי דין בלבד, לפיכך ככל שהוכרז הנכד כמי שמוכן ומסוגל לקיים את המשק, חלה עליו החובה לפצות את יתר יורשי המנוחה בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.

הנכד מצדו חזר וטען בפני בית המשפט המחוזי כי בשנים האחרונות חלה התפתחות בנושא הורשת משקים חקלאיים, ובין היתר הפנה את בית המשפט לסעיף 2 לחוק הירושה, אשר הגדיר את המונח "יורש" לאו דווקא כיורשים על פי דין, אלא גם כיורשים על פי צוואה וכי את הביטוי "יורש" שבסעיף 114 לחוק הירושה יש לפרש בהתאם לסעיף 2 לחוק הירושה ובמקום בו נקבע יורש יחיד באמצעות הצוואה אין ילדיה של המנוחה נכנסים עוד להגדרת יורשים של המשק אשר זכאים לפיצויים מכוח סעיף 114 לחוק הירושה.

הוסיף וטען הנכד כי ראוי וצודק כי בית המשפט יהיה פתוח וקשוב לפסיקות ראויות נוספות שניתנו בסוגיה זו וקבעו את ההורשה של בר רשות במשק חקלאי באמצעות צוואה בלבד, הגם שאלו ניתנו בערכאות נמוכות יותר.

עוד טען הנכד כי המערערים לא הגישו התנגדות לצוואה וגם לא דרשו את ביטולו של צו קיום הצוואה שניתן ביום 21.08.2009. 

בית המשפט דן בשאלה העקרונית הדורשת את הכרעתו שהנה פרשנית במהותה – האם ניתן לפרש את סעיף 114 לחוק הירושה באופן המאפשר להורות על זכייה במשק חקלאי על פי צוואה בלבד, חרף הקביעה בהסכם המשולש לפיה כי זכויות חבר האגודה " אינן חלק מעיזבונו" ?

לשאלה זו השיב בית המשפט בחיוב.

בית המשפט ציין כי אין מחלוקת באשר למרבית עובדות היסוד, וכי אין מחלוקת כי בהתאם לסעיף 20 (ה) להסכם המשולש זכויות בר הרשות אינן ניתנות להורשה מקום בו אינן בגדר חלק מעיזבונו של המתיישב. 

בית המשפט קיבל את טענת הנכד כי סעיף 114 לחוק הירושה אינו יכול להיבחן בחלל ריק, ויש לפרשו במסגרת הכוללת של חוק הירושה, העקרונות וההגדרות הקבועות בו, וזאת נוכח החלתם של אלה ע"פ סעיף 20(ה) להסכם המשולש, וכי בענייננו קובע סעיף 2 לחוק הירושה את הגדרות המונח "יורש". וכי  קריאת הוראות סעיף 114 לחוק הירושה ביחד ולאור סעיף 2 לחוק הירושה, מלמדת כי במקום בו קיים יורש אחד "על פי צוואה" הרי שאין עוד מקום לראות בבני משפחה האחרים כיורשים "על פי דין" כדרישת סעיף 114 לחוק הירושה, ולפיכך אין כל מקום להחיל את הסעיף בעניינם של המערערים.

הוסיף בית המשפט  וקבע כי קביעה זו מתחייבת ומתבקשת גם נוכח העיקרון העל החל בדיני הירושה ולפיו מצווה היא לקיים את רצון המת.

ר.מ.י  (רשות מנהל מקרקעי ישראל) שהייתה צד בהליך  הודיעה כי היא אינה שוללת באופן עקרוני את האפשרות כי זכות ההורשה של משק חקלאי תתבצע באמצעות צוואה וכי קיימת זכות ספציפית להורשת משק יחיד על פי צוואה בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה. 

יואר כי זו הפעם הראשונה ש ר.מ.י הודיעה עמדתה זו בפני בית משפט מחוזי.

לאחר שבית המשפט בחן את מכלול טענות הצדדים, לרבות הודעת הערעור, עיקרי הטיעון של הצדדים ואת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה דחה ביהמ"ש את הערעור ופסק כי ניתן להוריש בצוואה זכויות במשק חקלאי במסגרת הסכם משולש.

חשיבותו של פסק דין זה הינה בכך שבית המשפט מכיר בהורשת זכויות של משק חקלאי המצוי בהסכם משולש באמצעות צוואה וללא שהיורש על פי צוואה צריך לפצות.

בנוסף מעבר לעובדה שבית המשפט מאשר את האופן שבו ניתן להעביר זכויות נחלה חקלאית באמצעות צוואה  בהסכם משבצת משולש, חשיבותו של פסק דין זה הינה בכך שבית המשפט מכיר בזכויות היורשת להוריש  זכויות שהיא עצמה ירשה באמצעות צוואה, לצוות באמצעות צוואה מטעמה על הורשת זכויות הנחלה החקלאית לנכד הגם שהזכויוית טרם היו רשומות על שמה.

משרד עורכי דין דן שגב וימר ייצג בתיק הנ"ל את הנכד.